פסק-דין בתיק עפ"ג 33120-05-11

1.         בפנינו ערעור על הכרעת דינו של בית משפט השלום ברחובות (כב' השופט י' לוי) מיום 28/6/10 בת"פ 2021/09, בה הורשע המערער, על יסוד הודאתו, בעבירות של שיבוש הליכי משפט, היזק בזדון ואי ציות לאור אדום ברמזור, ועל גזר הדין מיום 6/4/11 בו הושתו על המערער 4 חודשי מאסר בפועל, 6 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, 6 חודשי פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה, ותשלום פיצויים לאוצר המדינה בסך 2,000ש"ח.

2.         בעובדות כתב האישום נטען כי המערער חצה צומת כשברמזור אור אדום. בהמשך, הבחין המערער כי מצלמת הרמזור צילמה אותו עובר באור אדום, ולפיכך, לאחר נסיעה של מספר ק"מ, חזר אל הצומת, החנה את הרכב בצד הדרך, יצא מהרכב, ניגש למצלמה, זרק עליה אבן, פתח את קופסת הכבלים של המצלמה וקרע את הכבלים ואת המחברים של המצלמה. כתוצאה ממעשיו ניזוקה המצלמה ויצאה מכלל פעילות. נטען כי בכך שגרם נזק למצלמה במטרה להעלים ראיות, עשה המערער דבר בכוונה למנוע או להכשיל הליך שיפוטי.

3.         בביהמ"ש קמא הושג הסדר דיוני לפיו כתב האישום יתוקן (כמפורט לעיל) והמערער יודה ויורשע והמערער אכן הורשע על פי הודאתו.

הערעור על הכרעת הדין

1.         בהודעת הערעור ובטיעוניו בפנינו טוען המערער כי עיון בפרוטוקול ביהמ"ש קמא מראה כי הוא הכחיש בתחילה שעבר את הצומת באור אדום, אח"כ הודה, שוב הכחיש, ואז הודה. לטענתו, בהתחשב בעובדה שאת הייצוג בתיק קיבל הסניגור הציבורי רק בביהמ"ש קמא ביום הדיון, הוא מעולם לא צילם את התיק, הרי שהודאתו המבולבלת, כאמור לעיל, שניתנה תחת לחץ, אינה יכולה להוות בסיס להרשעתו בדין.

2.         ב"כ המשיבה טוענת, כי המערער היה מיוצג ע"י סניגור, סניגורו אישר את ההסדר, ביהמ"ש קיבל את ההודאה, ולא נפל כל פגם בכך. בשתי ישיבות נוספות שנתקיימו בביהמ"ש קמא מאוחר יותר בעניינו של המערער, לא העלו המערער או סניגורו כל טענה כי המערער אינו מודה, או כי הודאתו ניתנה תחת לחץ, או כי הוא מבקש לחזור בו מהודאתו.

3.         נציין תחילה כי לא מתעוררת בפנינו סוגיה של חזרה מהודיה לפי סעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי, שכן, המערער איננו מבקש לחזור בו מהודיה שנתן, אלא הוא טוען כי כלל לא נתן הודאה ברורה ומפורשת, שניתן היה להרשיעו על פיה. לצורך בדיקתה של טענה זו עלינו לבחון היטב את שהתרחש בביהמ"ש קמא, עפ"י הפרוטוקולים שבתיק. לכן בענייננו נכונים ביתר שאת דברי כב' השופט נ' הנדל "כי אין לשים את מירב הדגש על החשש שמא הודאת הנאשם נעשתה בניגוד לאמונתו הכנה בחפותו. העיקר הוא השתלשלות ההליכים בבית משפט קמא ..." (ע"פ 6952/10 בשימוב נ' מ"י תק על 2011(1) 520).

4.         בחינת השתלשלות ההליכים בביהמ"ש קמא מלמדת כי בישיבת יום 28/6/10 הודיעה ב"כ המשיבה כי המערער יודה ויורשע, והסניגור, עו"ד אורן, אישר את דבריה. מיד אח"כ אמר המערער כדברים האלה: "הקופסה היתה פתוחה, ולא עברתי באור אדום, אני מודה, אבל החוקר אמר לי בעצמו שהוא חשב שעברתי באור אדום, אך לא עברתי. ניסיתי להסביר לבית המשפט מה שהחוקר אמר לי, אני עברתי באדום. חיבלתי במצלמה והוצאתי אותה מכלל פעולה, חיבלתי בחוטים".

            אנו מסכימים כי דבריו אלה של המערער אינם ברורים דיים, וספק אם ניתן למצוא בהם הודאה ברורה וחד משמעית אשר ניתן להרשיע על פיה. אילו הם היו עומדים בפני עצמם אולם, המערער היה מיוצג, סניגורו היה נוכח בדיון, הסניגור סיכם עם התובעת (מן הסתם על יסוד דברים שהוחלפו קודם לכן בינו לבין המערער) כי המערער יודה, וביהמ"ש, ששמע את עורכי הדין ואת המערער, מצא לנכון לפניו לקבל את ההודאה, והרשיע את המערער על פיה.

5.         בישיבה הבאה של ביהמ"ש קמא, שהתקיימה ביום 20/12/10, הופיעו המערער וסניגורו, עו"ד אורן, ואיש מהם לא טען כי המערער לא הודה, או כי הוא חוזר בו מהודאתו, או כי יש לבטל את ההרשעה.

6.         בישיבה השלישית של ביהמ"ש קמא, שהתקיימה ביום 6/4/11, הופיעו המערער וסניגורו, עו"ד אורן, וגם הפעם לא טען איש מהם כי המערער לא הודה, או שהוא חוזר בו מהודאתו, או כי יש לבטל את ההרשעה.

             ב"כ המשיבה, בטיעוניה לעונש, ציינה מפורשות כי המערער חצה את הצומת ברמזור אדום. המערער שמע את דבריה ולא הכחיש, וגם הסניגור שמע את דבריה ולא הכחיש.

             מיד אח"כ ניתן גזר הדין בו קבע ביהמ"ש כי המערער הורשע על יסוד הודאתו בעבירות של שיבוש הליכי משפט, היזק בזדון, ואי ציות לאור אדום ברמזור. גם בשלב זה, בעת הקראת גזר הדין או בחילופי הדברים שהיו מיד לאחריו, לא טענו המערער או סניגורו כי הכל יסודו בטעות, וכי המערער אינו מודה בחציית הצומת באור אדום.

7.         רק בערעור בפנינו הועלתה טענה זו לראשונה, ולדעתנו היא הועלתה אך בשל כך שהמערער לא קיבל את העונש אותו צפה שיקבל עפ"י הסדר הטיעון (בין 3 ל- 6 חודשי עבודת שירות), אלא הושת עליו עונש מאסר בפועל, לריצוי מאחורי סורג ובריח.

            "ככלל, אין לאפשר לנאשם לבחון אם העונש שנגזר במסגרת הסדר טיעון עונה על ציפיותיו המוקדמות, ואם ייראה לו שהעונש כבד מדי - לחזור בו מן ההודיה" (דברי כב' השופטת מ' נאור בע"פ 635/05 אמג'ד דענא נ' מ"י תק - על 2007 (4) 2831).

            וכן: "קשה להשתחרר מן הרושם כי טענותיו של המערער, אשר הועלו לראשונה לפנינו, ולא נטענו כלל בפני ביהמ"ש המחוזי, לא נועדו אלא לנסות ולשפר את מצבו, לאחר שהתברר, בבחינת חוכמה שלאחר מעשה, כי ציפיותיו בדבר העונש שיושת עליו - נכזבו" (דברי כב' השופט ע' פוגלמן בענין ע"פ 5583/08 פלוני נ' מ"י תק - על 2010 (2) 185).

8.         גם לו נכונה היתה טענת המערער כיום, כי הוא חצה את הצומת באור צהוב, ולא אדום, וכי מבחינתו - כך הדגיש סניגורו בפנינו - הוא חצה את הצומת כדין, לא ברור מדוע ולשם מה חיבל במצלמה. הסניגור ניסה להסביר זאת במלים אלה: "אולי הכוונה שלו היתה רק לגרום נזק כנקמה. הוא אומר - אני הרגשתי שהמצלמה צילמה אותי, הוא אמר היא עשתה לי משהו לא פייר, אז אני עושה לה בחזרה". איננו מקבלים "הסבר" זה, כאילו ביקש המערער "להתנקם" במצלמה, הנראה בעינינו בלתי מתקבל על הדעת בעליל. אנו סבורים כי עצם העובדה שהמערער חיבל במצלמה לאחר שצילמה אותו בחצותו את הצומת, מהווה אינדיקציה נוספת לכך שאכן חצה את הצומת באור אדום.

            לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את הערעור על הכרעת הדין.

            הערעור על גזר הדין